חם ממגרש הטניס באוסטרליה

חם ממגרש הטניס באוסטרליה

מה אנחנו יכולים ללמוד על ניהול מאחד המשחקים היוקרתיים בענף הטניס?

בימים אלו ממש, מתקיים טורניר אוסטרליה באליפות הגראנד סלאם. בטניס, "גראנד סלאם" הוא כינויים של ארבעת הטורנירים החשובים והיוקרתיים ביותר בעולם. טורנירים אלו, מתקיימים בכל שנה ב-4 מוקדים: אוסטרליה, צרפת, ווימבלדון (אנגליה) וארה"ב.

השנה, אליפות אוסטרליה הייתה אמורה להיות "מסיבת הסיום של הקורונה" ביבשת אוסטרליה ובענף הטניס עצמו. התוכנית הייתה אופטימית. אוסטרליה, אשר ניהלה בקפדנות את המלחמה בקורונה, קיוותה להכניס קהל לטורניר שלה – בתנאי שהטניסאים ישהו בבידוד. אבל אז, החלו הצרות להגיע: שחקנים בכירים מכל העולם נדבקו בנגיף רגע לפני ההמראה, שחקנים אחרים שהו בטיסה עם חולים מאומתים ונאלצו להיכנס לבידודים ארוכים מהמתוכנן, בלי יכולת לצאת מהמלון ולהתאמן, גל פרישות עצום מהטורניר וביקורת קשה מצד השחקנים הבכירים על התנהלות אוסטרליה בניהול האירוע. 

למידה ניהולית | 3 זוויות התבוננות

  1. פרפורמנס הוא תלוי סיטואציה

אחד השיעורים שלמדנו מהגראנד סלאם השנה, הוא כי הצלחה על המגרש אינה תלויה רק ביכולת ובכישרון, היא תלויה במידה רבה גם בשמירה על כשירות ובהתאקלמות טובה למגרש.

בימים אלו אנו חוזרים לעבוד בהדרגה מהמשרד, אחרי כשנה בה עבדנו בעיקר מהבית. איך אנחנו מרגישים לגבי החזרה למגרש החדש-ישן שלנו? האם אנחנו מעט חלודים? האם אנחנו צריכים לעצור ולהיזכר בפרקטיקות ניהול פרונטאליות ואולי גם לתת לעצמנו רגע להתרגל אליהן מחדש?

  1. באיזה Mindset אנחנו עולים למגרש?

השחקנית הקזחית יוליה פוטינצבה (מקום 28 בעולם), הפכה את חדרה במלון למגרש מאולתר והראתה את "שגרת האימונים" שלה, כאשר היא מתאמנת מול אחד הקירות בחדר. כמוה, טניסאים רבים העלו קטעי וידאו של עצמם, אשר נראים כמעט הזויים ולא הגיוניים, בטח כשחושבים על העובדה שזו ההכנה היחידה האפשרית שלהם לאליפות.

סיטואציה סוריאליסטית זו, שולחת אותנו לחשוב על הדרך בה אנו מתמודדים עם אירועים חריגים בקריירה שלנו. באיזה Mindset אנחנו מגיעים לסיטואציה קיצונית מקצועית? האם אנחנו "משחקים מול קירות" כדי למקסם את הסיכוי שלנו לנצח, או שאנחנו מתקשים לשלוט ברגשות שלנו ומגיעים למשימה באנרגיות נמוכות?

  1. סיפורו של "הטניסאי האלמוני"

בסוף השבוע האחרון פרץ שם חדש בשמי עולם הטניס הבינלאומי: אסלן קראצב, "הטניסאי האלמוני". קראצב גדל והתחנך בישראל. בילדותו ובשנות נעוריו המוקדמות שיחק במרכז הטניס ביפו, עד שבגיל 16 החליט לעזוב לרוסיה בכדי להגשים חלום ולהשתייך לצמרת הטניס העולמית. כיום, קראצב מייצג את רוסיה בטורניר אוסטרליה ומגיע להישגים מדהימים.

לצד ההשתאות מפריצתו הגדולה, רבים בישראל חשים פספוס על טאלנט שאילו היו לו כל התנאים הדרושים כדי לפרוץ – הוא היה מסב לנו גאווה רבה.

סיפורו של קראצב מעורר מחשבה. האם אנחנו יודעים לזהות את השחקנים הטובים שלנו, להשקיע בהם ולבנות עבורם תשתיות שיאפשרו להם לגדול? האם אנחנו נותנים לטאלנטים שלנו את התחושה שאנחנו מאמינים בהם? ואיך אנחנו לא מפספסים כוכבים פוטנציאליים?

עכשיו אתה: חשוב על זוויות ההתבוננות ושאל את עצמך – איזו זווית נגעה בך במיוחד? מדוע? 

 

בלוג זה התפרסם ללקוחות MGPS, מערכת דיגיטלית לפיתוח מנהלים. למידע נוסף: lotem.co.il/mgps/

אודות המחבר

השארת תגובה