חיים בקפסולה

הקפסולה השתלטה לנו על השפה. קפסולת קפה, מלון קפסולה, תערוכת קפסולה, קולקציית קפסולה, מולטי ויטמין בקפסולה, קפסולת למידה, עוד ועוד מיני קפסולות מתקבלות על ידינו בזרועות פתוחות, והן – מבטיחות, חוצות קטגוריות, נושאות בשורה.

כשמונח הופך שגור בשפה היומיומית זה מעלה תהיות בהקשרים תרבותיים. מניין קיבלה הקפסולה את הלגיטימציה להיכנס לתרבות המיינסטרים שלנו ומה זה אומר עלינו?

ואותי… אותי הקפסולה מעסיקה בעיקר בהקשרים ארגוניים.

מורה נבוכים

במקור, קפסולה הוא מונח מהתחום הביולוגי-רפואי, המתאר ריכוז אינטנסיבי של חומרים לכדי ממד זעיר המקל על צריכה. אם נבלע קפסולה, אנחנו נעשה את מה שצריך, מהר ואפילו לא נצטרך להתמודד עם הטעם המר.

זה בעצם כל הסיפור של הקפסולות שבאו אחריה. כולן פונקציונליות, מקצרות תהליכים, חוסכות אנרגיות על אקסטרות שאנחנו כלל לא צריכים.

כוכבים זוהרים בשמי הלמידה | micro & nano learning

בשנים האחרונות כולנו צריכים לדבר קצר, שמא נישטף בים המידע: מרצים על במות טד שמקפלים עולם תוכן שלם ב5 דקות, פרסומאים שמבליחים רק לרגע עם הדבר הכי טוב שקרה לנו וגם אנחנו, בחיים עצמם, מרגישים צורך להתנצל בפני מי ששלחנו לו מסר קולי של חצי דקה בוואטסאפ.

כך נכנסו לחיינו מוצרי למידה קצרים וברי-ספיגה; מיקרו למידה, נאנו למידה, קפסולות למידה, מצברי למידה, learning nuggets, כולם מגישים ללומד תוכן ארוז, קצר, מותאם, רלוונטי, ואם אפשר, חווייתי. אתם עדיין איתי?

למעשה, מפתח הלמידה מסייע ללומד לעשות קיצור דרך בנפתולי המידע. הוא יגיע אליך, אתה – רק תבלע.

מהמכנה המשותף הנמוך ביותר ל'פלצבו ארגוני'

אחת השאלות שמפתח למידה מנוסה שואל את עצמו היום היא האם המוצר הארוז, הקצר והממוקד, מחזיק את המטרות. החשש הוא כי תוכן ארוז בקפסולה יפה לא באמת יצליח להשיג את מה שרצינו. אני קורא לזה 'אפקט הפלצבו הארגוני'.

פעם למדנו באמצעות תוצרי למידה קלאסיים, זוכרים? מספר מערכים כתובים יחסית מפורט, מתובלים בדוגמאות שונות, מסבירים תהליכים מכמה זוויות. רובנו יכולנו למצוא את עצמו מתחברים לתוכן, כל אחד מכיוון אחר.

ועכשיו תקצרו. תנו לי את השורה התחתונה ותנו לי אותה אטרקטיבית. איבדתם בדרך שכבות של מהות וקיבלתם במקומן את המכנה המשותף הנמוך ביותר. והוא כנראה, די שטוח. פלצבו.

ובכל זאת, זה עדיין אפשרי

היכולת לזקק תוכן רחב לתוצר דיגיטלי היא משימה הרבה יותר מורכבת עבורנו, אנשי המקצוע, אבל היא אפשרית. מפתחי למידה שיודעים לרקוח קפסולה מדויקת רואים לנגד עיניהם את המטרה לכל אורך הפיתוח. הם יודעים להעמיק מבלי שהרגשנו, באופן שהוא אפילו קצת מניפולטיבי. מחליטים מה נכנס ומה נשאר בחוץ וגם יודעים איך להכניס ללומד "מהדלת האחורית של המוח", גם את תת-הנושא הזה, ככה… בלי שהוא ישים לב. וזה לא פחות מאומנות בעיני.

אז איך עושים את זה? (אני לוקח בחשבון שלא קראתם כלום ובאתם ישר לכאן)

כל מרכיב מקושר למטרת הלמידה, בתוכן ובוויז'ואל

תוכן או ויז'ואל, טוב ומושך תשומת לב ככל שיהיה, תמיד עם הקשר למטרות הלמידה.

מנקודת מבטו של הצורך

אנו "יושבים" בראשו של הלומד. התוכן נבחר בהקשר לעולם שלו.

משבש קשב בעצמו

המטרה שלנו היא לצוד את הקשב של הלומד בעולם מלא מיסוכים והסחים, בהפוך על הפוך. לכן,  גם הבחירה שלנו את התוכן והוויז'ואל תצליח, באם בעצמם יהיו משבשי קשב.

רף חוויה עולה

נתחיל הכי חזק ולאט לאט נגביר. כך נבטיח שהמתח כל הזמן יישאר גבוה.

אגבי ולפנים בו זמנית

תמהיל נכון בין למידה אגבית לכזו המיועדת להשיג באופן ישיר את המטרות.

אודות המחבר

השארת תגובה