אחרי האולימפיאדה

מחשבות על תרבות של אימון אישי ולמידה ארגונית.

אולימפיאדת לונדון 2012 הצליחה לסחוף אותי אליה, שכן האולימפיאדה היא הרבה יותר מאירוע ספורט אדיר – חבויות בה הדרמות האנושיות, עוצמות הרגש הענקיות, שבירות השיאים המפעימות וגם הנפילות הטראגיות, שנכנסות אל עמקי לבנו וזיכרוננו.

מרתק לראות כיצד מצליחה האולימפיאדה לשלב בתוכה ערכים מנוגדים לכאורה: אחוות האדם לצד תחרותיות אישית ולאומית, אסתטיקה צורנית לצד עוצמות הרוח, כבוד לאחר (גם אם הוא יריב) לצד הישגיות ומדידה אינסופית. אם מביטים על האולימפיאדה כארגון, אפשר לקבל ממנה השראה לאופן בו מצוינות עסקית ורוח אנושית יכולים לדור בכפיפה אחת.

אני רוצה להתמקד בערך שסובב את האולימפיאדות ומצוי בעיקר ביניהן – ערך הלמידה והאימון. הספורטאים שהתחרו בלונדון, הכינו עצמם והתאמנו שנים ארוכות לקראת "הקרב", אותו הרגע בו יוכרע גורלם, כאשר בסופו של דבר, בזמן שעיני העולם כולו יהיו נעוצות בהם, זמן התחרות בפועל יהיה קצר ביותר – ולעתים אף שניות בודדות, כמו במקרה השמח (של יוסיין בולט למשל) או העצוב (ע"ע אריק זאבי..).

ראו למשל את הפרסומת עם הקופץ למים דייויד בודאיה, זוכה מדליית הזהב בלונדון, שממחישה זאת באופן מרהיב:

בארגונים המצב הוא כמובן הפוך, כאשר מרבית הזמן מוקדש לביצועים, לתפוקות, ל"כמה מכרנו/השגנו/הספקנו". מניסיוני כיועץ ארגוני וכמנחה תכניות לפיתוח מנהלים, זיהיתי כי ארגונים ומנהלים מחזיקים בשלוש עמדות שונות לגבי מושג הלמידה בארגון.

עמדה 1 – למידה כאירוע מפריע

אומר זאת פשוט – ישנם מנהלים הרואים בלמידה בזבוז של זמן. לדידם, למידה מיועדת לסטודנטים, על העובדים – לעבוד. אני יכול להבין את מקורות עמדה זו, הלחץ העסקי ועומס המשימות מייצרים סביבה הרואה בלמידה אירוע מעכב או מפריע. מנהלים כאלו יתקשו להתנתק מהסלולארי במהלך הסדנא, ואם הם מקבלי ההחלטות בארגון – הם יתנו, לכל היותר, מקום להדרכות אשר מחייב הרגולטור (כגון הדרכות בטיחות). אם נחה עליהם הרוח, הם יסכימו למהלכים הדרכתיים, ובלבד שכולם יהיו בימי שישי, לאחר ששבוע העבודה מסתיים…

ארגונים ומנהלים כאלו נופלים לטעמי לעקרון העונג עליו דיבר פרויד. הם מתקשים לדחות סיפוקים מיידיים, ויש להם ראייה לטווח קצר בלבד. ככאלו, הם נמצאים בשלב התפתחותי מוקדם, בלא קשר לשנות קיומם או לוותק שלהם.

עמדה 2 – למידה כפרויקט

ישנם הרואים בלמידה "מבצע חד פעמי". למשל, החברה תערוך אאוטדור (יום למידה התנסותית חוויתית בטבע) גרנדיוזי ולמחרת בחזרה לחיים הרגילים. מצד אחד, נוצרת פתיחות ללמידה, אך מצד שני, ישנה סכנה ל"בידוריזציה", או "דינוריזציה" (מלשון זיקוקי די-נור) של הלמידה. הפעם הסיפוק המיידי מתבטא ברצון לבצע למידה מהירה ולראות תוצאות מיידיות. בארגונים כאלו יהיה חוסר סובלנות לתהליכים. גם כאן אני יכול להבין את מקורות עמדה זו. הרי אנו חיים בתרבות האינטרנט והאינסטנט, כשהרייטינג הופך להיות אמת מידה משמעותית. בתרבות כזו הכל חייב להיות מהיר, וחייב להיות WOW. אין לי התנגדות לשיאים מקומיים, אך לעתים אנו נשאבים לכך ושוכחים שלמידה אפקטיבית מחייבת בסופו של דבר קיומו של תהליך.

עמדה 3 – למידה כדרך חיים

ארגונים ומנהלים המחזיקים בעמדה זו, רואים את הלמידה קודם כל כהשקעה, ורק אחר כך כהוצאה. אלו הם הארגונים אליהם מכוון פיטר סנג'י בספרו הארגון הלומד, ובדרך כלל תהיה בהם יחידה ובעלי תפקידים האמונים על הלמידה הארגונית (מנהל הדרכה/ מנהל פיתוח ארגוני/ מפתחי הדרכה וכו'). באחד הארגונים איתם אני עובד, ראיתי איך מתפתחת תפיסה שכזו. תכנית פיתוח מנהלי המחלקות בשנה הראשונה הייתה קצרה (4 מפגשים) ונמשכה סה"כ כחודשיים. הארגון תבע מהירות בהכנה, בביצוע ובתוצאות. בשנה השנייה עברנו לתכנית שנתית, והקבוצה נפגשה מדי חודש בחודשו. שינוי המתכונת נבע משינוי פרדיגמה – מתפיסה הרואה בפיתוח מנהלים אירוע חד פעמי, לתפיסה הרואה בפיתוח האישי והקבוצתי של המנהלים חלק מהשגרות הארגוניות ומאורח החיים הניהולי.

איך מחוללים למידה ברוח עמדה 3 ויוצרים תהליך אפקטיבי בתכניות פיתוח מנהלים?

מאירוע יווני גדול, לפילוסוף יווני ענק

מקור האולימפיאדה ביוון, מולדתו של אבי הפילוסופים, סוקרטס. לפני סוקרטס פעלו ביוון אנשי הגות, שכינו את עצמם "סופיסטים", מלשון המילה חוכמה ('סופיה' בלטינית). סוקרטס קרא לעצמו פילוסוף, כלומר "אוהב חכמה". הבדלי הכינויים מסמנים הבדלים בתפיסה: הסופיסטים הציבו את הידע במרכז, בעוד שסוקרטס הציב אתהלמידה כערך המרכזי של חייו. הלמידה מאפשרת לנו למצות את הפוטנציאל האישי והארגוני שלנו, כפי שכתב לאחרונה נשיא המדינה, שמעון פרס: "אני מציע לכל אדם להירשם לשני מכוני כושר: גופני ואינטלקטואלי. גם המוח, כמו הגוף, זקוק כל הזמן להפעלה מרצון".

להתראות בריו 2016!

נכתב על ידי שרון רצבי.

*שרון רצבי הוא יועץ ארגוני ומנהל פעילות פיתוחי מנהלים ב"לוטם"

אודות המחבר

השארת תגובה